הסיפור שלי (פרשת בהר)

חובת הטהרה

מעשה היה בזוג שאינו שומר תורה ומצוות שגרו "בבאר שבע" ובמשך 17 שנות נישואיהם לא זכו לילדים. הם הלכו לרופאים ולא נענו.

כיתתו רגליהם למגידי עתידות ולא נושעו. ניסו סגולות שונות ולא נפקדו. החל היאוש מכרסם בליבם, שהנה הם הולכים ערירים וימי הזקנה ממשמשים ובאים והם עזובים לנפשם. פעם אחת סיפרו להם אודות הגאון המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ״ל שעקרות רבות נפקדו בזכות תפילתו, וחולים רבים העלו ארוכה למכתם ע״י הברכות והתפילות, והציעו להם שינסו גם הם את מזלם אצל הרב.

הבעל בהיותו אדם חילוני ולא מאמין ביטל את הדברים במחי יד ואמר: ״רופאים ומומחים ידועי שם בדקו אותנו במשך 17 שנים ולא הצליחו לעזור לנו, כיצד יוכל רב שרוב היום שקוע כולו בלימוד התורה לומר לנו משהו נוסף בנושא זה?" האשה אף היא הסכימה להנחת בעלה ולא אבו לעלות ירושלימה אל כבוד הרב.

עבר זמן מה מאותה שיחה ושוב התגלגלו הדברים בין הבעל לאברך חשוב "מבאר שבע" על גדולתו של הרב שרעבי זצ״ל, האברך הפעיל את כל מרצו וכוח השפעתו והירבה לספר על גודל צדקותו ונפלאותיו של הרב.

הבעל הוקסם מסיפורי המופת שסיפר לו האברך ושוכנע קימעא. האברך הטיח לפניו את הטענה, "שכל כך הרבה כסף פיזרתם עבור ביקורים אצל רופאים ופרופסורים ולא נושעתם, ועתה כאשר התשועה מובטחת לכם עליכם לעשות מאמץ קל ולהגיע לירושלים - אתם מסרבים"?

טענה זו שברה את הבעל לחלוטין ובהזדמנות קרובה שהגיעה לידו עלה עם אשתו לירושלים אל בית הרב. בהיכנסם אל הצדיק חשו כי הפעם הם הגיעו אל הכתובת הנכונה. אווירת הקדושה שאפפה את בית הרב, זיו פניו הקורנים, לבושו המיוחד ומראהו האציל השרו עליהם רוח של תיקווה לאחרית טובה.

המילים נעתקו מפיהם והם הביטו בהתפעלות בצדיק שישב בענווה רבה על כסאו ושאלם בקול אבהי לבקשתם. אז הותרו מוסרות פיהם והם סיפרו לצדיק את פרשת חייהם ועל כך שטרם נפקדו בילדים.

הרב ביקש מהזוג את שמותיהם ושמות הוריהם ואחר כך התבונן היטב בזוג הניצב מולו ובמבטו הוא חודר אל תוך ליבם ונפשם, הם הרגישו כי הרב בוחן אותם במבטו מבפנים וכי זאת שעת המבחן שלהם ועל כן הרהרו בתשובה.

לאחר מכן אמר להם הרב: "נעשה לכם תיקון ובע״ה אני מבטיחכם כי בעוד 10 חודשים תהיו הורים לתאומים. אך תנאי אחד קודם לכל והוא ששניכם תקפידו על "טהרת המשפחה" וצניעות האשה".

דמעות שמחה ירדו מעיני הזוג והבעל נישק ברטט את ידיו הקדושות של הרב, הם פנו לצאת מאת הצדיק אך הוא עיכבם ואמר להם שלא ישכחו להודיע לו על הולדת ילדיהם. הזוג חזר "לבאר שבע" ובעידודו של ידידם האברך החלו בלימוד הלכות נידה. האשה אף היא שמרה על צניעות לבושה ולאחר כחודש ימים התעברה האשה. משראו זאת בני הזוג כי ברכת הצדיק מתקיימת בפועל לנגד עיניהם, התמידו בקיום המצוות וחזרו בתשובה.

במלאות 10 חודשים מיום בואם אל הרב, ילדה האשה בלידה רגילה וקלה תאומים, וזאת לתימהונם ופליאתם של הרופאים שאצלם ביקרו וטיפלו במשך שנים. הבעל המאושר התקשר מיד טלפונית לצדיק בירושלים ובישרו כי לא נפל דבר מדבריו ארצה ואשתו ילדה זה עתה תאומים בריאים ושלמים.

בהגיע יום שמיני ללידה, הגיעה קבוצה נכבדה "מבאר שבע" לירושלים.

הם ביקשו לערוך את הברית בישיבה של הרב ולכבדו בסנדקאות והצדיק הרעיף על הילדים ברכות שמים ולהורים איחל שיגדלום לחופה, לתורה ולמעשים טובים ומאז לא זזה ידם של בני הזוג מהרב זצ״ל ["ויוציא עמו בששון" ח"ב מתוך ספר "אור דניאל"].